הבזים האדומים
התנהגות הורית במהלך עונת הקינון של הבזים האדומים

במחקר זה התמקדתי בבחינת ביטויה של הגמישות ההתנהגותית ההורית בעונת הקינון של הבז האדום (Falco naumanni), מין בעל דו-פרצופיות זוויגית. המחקר התמקד בארבעה שלבים של עונת הקינון: הפרק הראשון עוסק בבדיקת קבלת החלטות התנהגותיות של הבזים האדומים בקן מיום שלושים לפני בקיעת הביצים ועד ליום הבקיעה; הפרק השני עוסק בבדיקת קבלת החלטות התנהגותיות של הבזים האדומים בקן מיום בקיעת הביצים ועד ליום החמישה עשר לאחר הבקיעה; הפרק השלישי עוסק בבדיקת מתאם המזון, הניצוד על ידי הבזים האדומים, למצאי המזון בשטחי הציד; והפרק הרביעי עוסק בבדיקת המכניזם של ייסוד מושבה של דור ההמשך אצל הבזים האדומים. אמנם הפרק הדן בייסוד המושבה מסיים את העבודה, אך מבחינה כרונולוגית הוא מהווה את ראשיתה של עונת הקינון, אשר גם בה מעניין לבדוק את קבלת ההחלטות ואת הקונפליקטים של דור ההמשך.

המחקר נערך במשך ארבע עונות קינון בין השנים 2001 – 2004 בשני אזורים – במושבת הקינון באלונה ובמושבת הקינון בירושלים. בפרק א' ובפרק ב' עקבתי בעזרת מצלמות וידאו זעירות אחר התנהגות הקינון של הבזים האדומים ורמת ביטויה של הגמישות ההתנהגותית של הטיפול ההורי. פרקים אלו נערכו במושבת אלונה (31 קנים), מושבת קינון הממוקמת בליבם של שדות ציד הקרובים לאתרי הקינון (תנאי הסביבה "נוחים יותר"), ובמושבה הירושלמית (23 קנים), מושבת קינון הממוקמת בעיבורה של העיר והרחוקה משדות הציד (תנאי הסביבה "נוחים פחות").

במינים רבים של דורסים מקובל שחלוקת התפקידים "המסורתית" היא שהזכר, הקטן בדרך כלל, אחראי על הבאת המזון, ואילו הנקבה, הגדולה יותר, אחראית על הטיפול בביצים ובגוזלים בתוך הקן. משום כך הניחו השערות המחקר של שני הפרקים הראשונים שהתנהגות הקינון וביטויה של הגמישות ההתנהגותית של הזוויגים במהלך הטיפול ההורי מושפעות מתנאי הסביבה השונים. ציפיתי שככל שתנאי הסביבה "נוחים יותר" (באלונה), אמצא מתאם גדול יותר בין ההתנהגות וחלוקת התפקידים בפועל לבין ההתנהגות וחלוקת התפקידים "המסורתית", וככל שתנאי הסביבה "נוחים פחות" (בירושלים), אמצא מתאם קטן יותר בין התנהגות וחלוקת התפקידים בפועל לבין התנהגות וחלוקת התפקידים "המסורתית".

אי לכך בדקתי בכל אחת מהמושבות שבעה פרמטרים בתקופה שעד בקיעת הביצים: משך שהייה כללי בקן, משך שהייה יממתי בקן של הזוויגים השונים, גודל תטולה, תאריכי בקיעת הביצים, סינכרוניזציה של הבקיעה, אחוז בקיעת הביצים והזוויג הדוגר בעת הבקיעה. לא מצאתי הבדלים התנהגותיים בין המושבות אף לא באחד מהפרמטרים.

ממצא מעניין בפרק א' של המחקר גילה, שבניגוד לידוע בספרות, קיימת חלוקה שונה של משך השהייה בקן אצל הבזים האדומים במושבות הקינון באלונה ובירושלים. על פי הספרות, הזכר שוהה בקן כ-12% בלבד מהיממה, עד כשלוש שעות לכל היותר. בשאר שעות היממה שוהה הנקבה בקן, והיא האחראית העיקרית על הדגירה. במחקר זה מצאתי, שהזכרים של שתי המושבות שהו בקן זמן רב יותר – הזכרים של מושבת אלונה שהו בקנים 36% משעות היממה, והזכרים של ירושלים – 32%. מרבית שהייתם של הזכרים בקן היא בשעות היום – נוכחותם אז ממושכת יותר מנוכחות הנקבות (P<0.001).

בתקופה שלאחר בקיעת הביצים (פרק ב') מצאתי הבדלים התנהגותיים לא רק בין המושבות השונות (אלונה וירושלים), אלא גם בין סוגי הקנים השונים. הקנים שבחנתי כללו קני טיפול – קנים שבהם ניתנה תוספת מזון בצורה מלאכותית, וקני ביקורת – קנים שבהם לא ניתנה תוספת מזון. סוגי הקנים נועדו להגביר את השונות הסביבתית בין המושבות ובין הקנים.

בבדיקת משך השהייה של הזוויגים השונים בקן לאחר בקיעה נמצאה התאמה לידוע בספרות. הנקבות שהו זמן רב יותר מהזכרים (P<0.001). בבדיקת משך השהייה בקן בין הטיפולים השונים נמצא שזוגות מקני הטיפול שהו בקן זמן רב יותר (כ-81%) בהשוואה לזוגות מקני הביקורת (כ-75%), והבדל זה נמצא מובהק סטטיסטית (P=0.046). הנקבות מקני הוספת המזון שוהות זמן רב יותר בקן (כ-77%) בהשוואה למשך השהייה של הנקבות מקני הביקורת (כ-70%). גם הבדל זה נמצא מובהק סטטיסטית (P=0.036). בדיקת משך השהייה של הזכרים בקנים השונים (טיפול מול ביקורת) מלמד שלא קיים הבדל סטטיסטי מובהק (P=0.307) בין הקנים. סך הכול שוהים הזכרים כ-4% ממשך הזמן בקן בתקופה שלאחר הבקיעה.

באלונה כמות הבאת המזון על ידי הפרטים הבוגרים היתה רבה יותר מאשר בירושלים (P<0.001). בשתי המושבות (אלונה וירושלים) הובאה כמות רבה יותר של מזון בקני הביקורת לעומת קני הטיפול (אלונה – P=0.043 וירושלים – P=0.047). בדיקה זוויגית של הבאת מזון העלתה שכל זוויג בנפרד מקני הביקורת הביא מזון רב יותר מהזוויג המקביל בקני הטיפול. משך האכלה של הגוזלים על ידי הפרטים הבוגרים היה ארוך יותר באלונה בהשוואה לירושלים (P<0.001), וארוך יותר בקני הטיפול בהשוואה לקני הביקורת (P=0.021). הגוזלים באלונה היו כבדים יותר מהגוזלים בירושלים (P=0.009). בעוד במושבת אלונה לא נמצאו הבדלים בין משקל הגוזלים בקנים השונים (P=0.502), בירושלים ההבדל בין משקל הגוזלים מקני הטיפול בהשוואה למשקל הגוזלים מקני הביקורת נמצא קרוב למובהק סטטיסטית (P=0.082). הפרטים הבוגרים שדגרו בקני הטיפול בירושלים נצפו אוכלים משך זמן ארוך יותר בהשוואה לזוגות שדגרו בקני הביקורת (P=0.047). בניגוד לכך, לא נמצאו הבדלים סטטיסטים במשך האכילה של הזוגות שקיננו בקני הטיפול במושבת אלונה בהשוואה לזוגות שקיננו בקני הביקורת במושבה (P=0.361).

מחקר זה חשף את העובדה שביטויה של הגמישות ההתנהגותית משתנה בין המושבות (אלונה מול ירושלים) ובין הטיפולים (ביקורת מול הוספת מזון). ככל שתנאי הסביבה קשים יותר (ירושלים ´ ביקורת), צפיתי בפער גדול יותר בין התנהגות הזוגות המטפלים לבין הידוע מהספרות, ולהיפך (אלונה ´ מזון). כמו כן, מצאתי ששתי המושבות, אלונה וירושלים, סובלות מהצלחת קינון נמוכה – 1.60 פרחונים לקן באלונה ו-1.01 פרחונים לקן בירושלים. בעוד מושבת ירושלים סובלת בעיקר ממחסור במזון, מושבת אלונה אינה סובלת ממחסור שכזה. לכן ההצלחה הממוצעת במושבת אלונה נמוכה מהמצופה, ונובעת, כפי שמראה מחקרי, מטריפות ומתנאים אקלימיים קיצוניים בקנים.

בפרק ג' (בדיקת מתאם המזון הניצוד על ידי הבזים האדומים למצאי בשטחי הציד) מצאתי שמזונם של הבזים האדומים הוא בעיקר נציגים מסדרת החיפושיות ונציגים מסדרת החגבאים. הרכב המזון, כפי שנמצא מניתוח הצנפות, אינו נמצא במתאם עם הדינאמיקה של נציגי סדרת החיפושיות ונציגי סדרת החגבאים בשטחי הציד. בעוד שמזונם של הבזים האדומים, כפי שמתבטא בצנפות, משתנה במהלך עונת הקינון - מהתבססות בעיקר על חיפושיות (בתחילת העונה) להתבססות על חגבאים (בסוף העונה), בשטחי הציד ישנה עלייה בצפיפות הן של החיפושיות והן של החגבאים ככל שמתקדמת עונת הקינון. תוצאות אלו מלמדות על השתנות התנהגות הציד של הבזים האדומים במהלך עונת הקינון.

בפרק ד' (בדיקת מכניזם של ייסוד מושבה אצל הבזים האדומים) השתמשתי בתיבות שחרור אשר מוקמו בכרמל לשחרור הגוזלים לטבע. השחרור התבצע בשני אתרים – גני רמת הנדיב ושמורת הטבע נחל מערות. שני אתרי השחרור מאופיינים באקלים ים-תיכוני, בריבוי של אזורים פתוחים ובמגוון אתרי קינון פוטנציאלים. חלקם של השחרורים נעשה ליד כלוב זמני שבו שוכנו פרטים בוגרים המהווים חלק מגרעין הרבייה של הבזים האדומים בארץ. קבוצה שנייה של גוזלים שוחררה מתיבות קינון שלא היו בסמיכות לכלוב עם פרטים בוגרים. מכיוון שהבז האדום הינו מין מושבתי, השערת המחקר הניחה שגם אינטראקציות חברתיות קצרות בין הגוזלים המשוחררים לבין הפרטים הבוגרים בכלוב, יכולות לעודד את חזרתם של הגוזלים לאתר השחרור.

סך הכול נצפו שמונה פרטים חוזרים, המהווים 6% מסך הפרטים ששוחררו במהלך המחקר. לא מצאתי הבדל מובהק בין אחוז החזרה של פרחונים ששוחררו מתיבות אקלום ששהו בסמוך לכלובי גרעין הרבייה, לבין אחוז חזרתם של הפרחונים ששוחררו מתיבות אקלום שלא היו בסמיכות לגרעין הרבייה. תוצאה זו נכונה עבור כל ארבע שנות המחקר. עם זאת, בחינה של נתוני שנת 2002 בלבד, שנה שבה צפיתי ב-75% מכלל הפרחונים שחזרו (6 פרטים מתוך 8), מלמדת שקיים הבדל סטטיסטי מובהק באחוז החזרה של פרחונים ששוחררו מתיבות אקלום שמוקמו ליד גרעין הרבייה לעומת אחוז החזרה של פרחונים שלא שהו ליד כלוב בוגרים של גרעין הרבייה (P=0.031).


 

 
 

יעוץ סביבתי | טנא - טבע, נוף, אקולוגיה