התנהגות בעלי חיים
קנים

הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
(
www.mypet.co.il)

קו לציפור בין העצים ומעל צמרות העצים ועל ענפים עבים ועל ענפים דקים ועל הקרקע ובתוך חורים ואף בפסלים, ולמעשה איפה לא? ויש קנים קטנים ויש גדולים ויש מקושטים יותר ויש מקושטים פחות, יש נסתרים ויש גלויים, יש חד-שנתיים ויש רב-שנתיים, יש חפורים ויש ציפורים שאינן בונות קנים כלל, אלא מטילות על דרגש סלע, על אבן או אפילו על ענף בודד ויש ויש ויש... מגוון רחב של קנים ושל אתרי קינון שנועדו לאפשר את השלמת מחזור חיי הציפורים וגידול דור ההמשך.

מצאו את ההבדלים

אמנם גם את ביתנו אנו מכנים לעתים "קן", אך אין קן הציפורים דומה לביתנו. שלושה הבדלים מהותיים מבדילים בין השניים: ההבדל הראשון הוא זמן השהייה - אנו שוהים בביתנו בכל עונות השנה, ואילו הציפורים מבלות בקניהן רק בתקופה קצרה מאוד של עונת הקינון; ההבדל השני הוא משך השימוש - הבית משמש אותנו שנים רבות, ואילו אצל מגוון רחב של ציפורים הבית הוא חד-שנתי בלבד, ובעונת הקינון הבאה יבנו הציפורים האלה קן חדש לגמרי; וההבדל השלישי הוא בביטחון - להבדיל מביתנו, שאנו מרגישים בו ביטחון ("ביתנו הוא מבצרנו"), הקן אינו כזה, הוא אינו בטוח. ההפך הוא הנכון, השהייה בקן מגבילה את יכולת תנועת הציפורים, ולמעשה תקופת הקינון שהציפורים נמצאות בה בקן היא השלב הפגיע ביותר בחייהן. בתקופת הקינון והשהייה בקן הציפור נייחת, קבועה במקום, את מסלול דרכה לקן ובחזרה ממנו היא עושה פעמים רבות, ולפיכך ניתן בקלות לעקוב אחר פעילותה.

השהייה בקן מסוכנת כל כך עד שיותר גוזלים עוזבים את הקן דרך קיבת טורפים מאשר בצורה עצמאית. במחקר שנעשה בהודו נמצא כי 88% מהקנים הושמדו בשלבים שלפני עזיבת הגוזלים בצורה טבעית את הקן עוד לפני שעזבו הגוזלים בטבעיות את הקן.

ככה בונים בית

ציפורי השיר בונות קן בין העצים, עוזניית הנגב בונה אותו מעל צמרות העצים, הסיקסק מקים את קינו על הקרקע, ודרור הבית יכול אפילו על עמודי חשמל. החסידה בונה את ביתה על ארובות, והבזים האדומים - בגגות ישנים. יש כמו הבזים המצויים, שמעדיפים אדניות דווקא... אחרות, כמו הדוכיפת, בונות קן בתוך חורים, והירגזי מקים את קינו אפילו בצינורות. הברווזים בונים קן על המים, והנשרים מעדיפים מן הסתם מצוקים גבוהים. כל מין בונה את קנו בצורה הייחודית לו, על פי אורחות חייו, צרכיו מקום קינונו ואופן גידול הצאצאים. תהליך בניית הקן אינו פשוט כלל. ברוב המקרים חומרי הבנייה הבסיסיים הם ענפים, חוטרים, זמורות, עשב, חזזיות, טחבים ועלים. הציפורים מוסיפות לקן גם כמה צמחים; לא רק בשביל ריפוד או נוחות – אלא בתור אמצעי הגנה מפני מחלות, ובעיקר מפני פרזיטים שונים. הזרזירים לדוגמה מוסיפים לקניהם מן צומח את הנזמית, המכילה חומרים כימיים שמעכבים את גדילת החיידקים.

חומרים נוספים המשמשים בסיס לחומרי הבנייה של הקנים הם בוץ, אבנים, ניירות, אלומיניום, בדים ואלמנטים נוצצים. ישנם מינים המשתמשים בקורי עכביש - הבולבול לדוגמה - בתור חומר לקישור הזרדים אחד לרעהו. בכמה מהמקרים, ויש הרבה יוצאים מהכלל, חומר רך כדוגמת נוצות, שיער ובדים משמשים ריפוד.

בנאים בשטח

את הקן בונה הזכר או הנקבה או שניהם יחדיו. הבנייה מלווה במצגי ראווה אשר הם חלק אינטגרלי מיצירת הזוגיות ומחיזוקה. בניית הקן על ידי האורגים לדוגמה נמצאת בבחינה מדוקדקת של בן הזוג. אם בן הזוג אינו מרוצה, הקן נהרס עד היסוד, והעבודה מתחילה מחדש. יש מינים הבונים לבני זוגם עד 20 קנים בעונה; בנייה מסיבית זו גם היא מדד לאיכותו של ה"בנאי" ולכישוריו. גם השקעת הזמן בבניית הקנים רבה מאוד - נקבת הירזגי המצוי לדוגמה "מבלה" שלוש שעות ביום כבנאית.

אמנם בכל הקנים ניתן למצוא ביצים, אך צורתן, צבען וכמובן גודלן שונה בין הקנים של המינים השונים. בדרך כלל קיימת התאמה בין מבנה הקן ומקומו במרחב ובין צורתה וצבעה של הביצה - זה היה ככל הנראה במקורו לבן כצבע ביצי זוחלים. במינים הדוגרים במחילות, כדוגמת שרקרקים, הביצים לבנות גם כיום, אולם בקנים פתוחים העדיפה הבררה הטבעית צבעי הסוואה, המעניקים לביצה הגנה. את ההסוואה הטובה ביותר יש למינים הדוגרים על הקרקע, וכך קשה למדי לאתר את קנם של התמירון, של שחפית הים או של הקטה.

ברוב ביצי העופות יש הבדל בין שני הקטבים: האחד חוד והאחר כוד (מעוגל במקצת). צורה זו מונעת את הביצה מלהתגלגל בקו ישר, ומאפשרת גם את ארגון הביצים בקן בעיגול, בשטח מצומצם יותר מאשר היה נדרש לו הן היו בנויות אחרת. אצל דוגרי הקרקע קיימת סכנה של ממש של התפזרות הביצים מהקן; במשך האבולוציה התפתחו ביצים בעלות מבנה ברור של חוד וכוד המצמצם את הסבירות שהביצים יתגלגלו ויתרחקו מהקן. לעומת זאת, בקרב הדוגרים בחורים, כדוגמת השרקרקים, אשר קניהם יכולים להגיע לעומק של מטר וחצי במצוקי כורכר וחול, ואצלם סכנת התגלגלות הביצים והתרחקותן מהקן נמוכה יחסית, התפתחה במשך האבולוציה ביצה סגלגלה בצורתה.

גוזל או אפרוח

כשם שצורתה של הביצה וצבעה מותאמים לאופי הקן, כך גם הצאצא הבוקע מהביצים. אין אחד מאתנו שלא גדל על השיר של חיים נחמן ביאליק "קן לציפור בין העצים, ובקן לה שלוש ביצים, ובכל ביצה הס פן תעיר ישן לו..." - אמנם בשירו המקורי של ביאליק מוזכר אפרוח אך המציאות שונה במקצת. ברוב המקרים בקנים הבנויים על עצים בוקעים גוזלים - מלשון גזל – גוזלים מההורים, התלויים תלות מוחלטת בהוריהם, ואילו בקנים על הקרקע בוקעים אפרוחים - מלשון פרח, עזב, אשר מראים עצמאות עוד מיומם הראשון. גם במקרה זה הובילו לחצי האבולוציה להתפתחות של גוזל - על העץ, ולהתפתחות של אפרוח - על הקרקע.

לא בכדי לילדנו אנו קוראים "גוזלים שלנו". נקווה שאין כאלו שהיו רוצים לקרוא לילדיהם "אפרוחים"...

 
 

יעוץ סביבתי | טנא - טבע, נוף, אקולוגיה